#3 הגניזה הקהירית

הפעם על אוצר.
אוצר שהתגלה בקהיר העתיקה והשפיע על כל תחומי הידע ביהדות.
אוצר שהתגלה לפני יותר ממאה שנה ואנחנו עדיין ממשיכים לגלות בו עוד ועוד דברים חדשים.


להורדת הפרק למחשב

פתח הגניזה 

בית כנסת בן עזרא בקהיר

סלומון שכטר בחדר העבודה שלו בקמברידג'

הטקסט המלא של הפרק:

בס"ד     

הגניזה הקהירית

פתיחה

שלום וברוכים הבאים לקדמא, אני נעם אשכולי
אני מניח שלרובכם, לא יצא לכם לבקר במצרים. אז הנה הזדמנות היום לביקור קצר. מבטיח שאיתי הסיור יהיה בטוח.
רק 6 שעות נסיעה מאילת, כולל הפקקים של קהיר ואנחנו בעיר העתיקה פוסטאט. אנחנו באמצע קהיר, עיר הבירה הענקית של מצריים בתוך שכונה אחת מני רבות אבל תסתכלו מסביב. אתם מזהים שיש כאן יותר כנסיות ממסגדים? כאן גרים רוב הקופטים – הנוצרים של מצריים, שלפי רבים הם צאצאי המצרים המקוריים עד הכיבוש הערבי ששינה את התמונה.
פוסטאט, אוהל בערבית היתה העיר החשובה ביותר במצריים מהמאה ה 7 ועד המאה ה 11, בזמן הכיבוש הערבי. היא התפתחה להיות מרכז מסחרי וכלכלי חשוב. ומכיוון שהאיסלאם כובש מהודו ועד ספרד, פוסטאט היא הצומת המרכזית שהכל עובד דרכה.
בואו, רק 10 דקות הליכה מהנילוס ואנחנו מול ... בית כנסת.
כן, זה היה האזור היהודי. כאן באזור גר הרמב"ם. והבית כנסת הזה, אולי נראה לכם חדש, אבל זה רק שיפוץ מלפני 20 שנה.
זהו בית כנסת בן עזרא והוא שימש כבית כנסת פעיל משנת 882 ועד לאחרונה כשרוב שיהודי מצריים עזבו אותה.
הרמב"ם נהג להתפלל בבית כנסת זה, ולכן בית הכנסת נקרא גם: הרמב"ם.
בואו נכנס, היום זה בעיקר מוזיאון אז צריך לשלם כניסה. ויש כאן בדיקה ביטחונית. בחגים יש כאן לפעמים תפילות.
הדלתות שאתם רואים הם חדשות יחסית אבל תוכלו לראות את הדלתות העתיקות, המאד מרשימות, מהמאה ה11 במוזיאון ישראל.
אנחנו רואים את ארון הקודש מקדימה, את האולם המרכזי עם שדרות העמודים משני הצדדים שמחזיקים את עזרת הנשים  
בואו נעלה לעזרת הנשים מצד שמאל. בדרך כלל לא מרשים להתקרב אבל קבלתי בשבילכם אישור מיוחד.
עלינו למעלה. אתם רואים על הקיר ממול פתח מרובע בקיר, בגודל של מטר על מטר? בואו נתקרב.
בגלל הפתח הזה סחבתי אתכם לכאן. אי אפשר להכנס פנימה היום אבל בפנים יש חדר שבתוכו התגלה אחד האוצרות החשובים ביותר בהיסטוריה. הגניזה הקהירית.
איזה אוצר? מה זה גניזה? למה דווקא כאן? בואו נתחיל.
מה זה גניזה
הגמרא במסכת מגילה אומרת:
אמר רבא ספר תורה שבלה גונזין אותו אצל תלמיד חכם...אמר רב אחא בר יעקב ובכלי חרס שנאמר ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים
אחרי שנים רבות של שימוש בספר התורה שכבר אי אפשר לתקן אותו ולהשתמש בו, צריך לגנוז אותו כלומר לקבור אותו בחלקה מיוחדת בבית הקברות. שומרים כבוד לתורה גם אחרי שאי אפשר לקרוא בספר. ארוע כזה נחשב ארוע משמח והיו מציינים אותו בתהלוכות מיוחדות בליווי תזמורת.
לדוגמא, אברהם משה לונץ מעיד איך היו עושים זאת בירושלים בשנת 1882:
בכתלי בתי כנסיות ... ימצאו מערות קטנות אשר שם יצברו בלויי הספרים או השמות, גם כל הגניזות אשר בכל בתי כנסיות ... ובעת אשר גם שני המערות האלו ימלאו עד תומן, אז יוּרָק כל הנמצא בהנה אל תוך סלי קש גדולים, וחלקי הספרי תורות יושמו בכדי חרס. ובקול המון חוגג יוציאו את בלויי הספרים עד מחוץ לעיר ושמה יגנזו באחת המערות אשר במורד הר ציון.

חוץ מספר תורה שבלה, ההלכה אומרת שכל מקום שמופיע אחד משמות הקדוש ברוך הוא, אסור לאבד אותו. כלומר לא למחוק, לא לזרוק.
לאורך השנים היקף הלכות הגניזה התרחבו וכללו כל פסוק או כל דבר תורה, אבל במקום ללכת כל פעם לבית הקברות, השמשים והגבאים היו מקצים ארגז, קופסא או אפילו חדר ששם היו מניחים באופן זמני את הדפים, עד אשר היה מצטברת ערמה מספיק גדולה, ואז היו לוקחים אותה לגניזה הקבועה בבית הקברות.
אבל יהודי פוסטאט – היא קהיר העתיקה – לקחו את ההלכה הזאת צעד אחד נוסף.
בבית הכנסת בן עזרא, שהיה בית הכנסת של הקהילה הירושלמית ישראלית במצרים הם הקצו חדר שלם ללא חלונות וללא דלתות לגניזה. רק הפתח הקטן שראיתם קודם.
והם שמו בגניזה לא רק ספרי תורה או שמות קודש או אפילו פסוקים.  הם זרקו לגניזה כל פיסת נייר שכתובה בעברית.
ולא רק עברית. השפה הנפוצה היתה ערבית יהודית, שנכתבת באותיות עיבריות בדומה לספרדית היהודית הלוא היא הלדינו, והגרמנית היהודית, היידיש. ויש גם פרסית יהודית. כולם באותיות עיבריות. ויהודי פוסטאט שמו בגניזה כל דבר עם אותיות עיבריות, ויש בגניזה דפים מכל ארבעת השפות הללו.
הם שמו מסמכים משפטיים - כתבי בית דין, כלכליים - אגרות ושטרות, רשימות שמיות, קטעי פנקסים ומכתבים, וכל זאת מתוך יחס של כבוד לכל שנכתב באות עברית.

ולפעמים, ואנחנו לא יודעים למה,  הם שמו גם דברים לא בעברית ולא באותיות עבריות. אפילו ספרי קוראן, כתבים הודים ושירה יוונית.
אולי בטעות? אולי חומרה? אולי אחרי מותו של אדם היורשים שלא היה להם עניין בספריתו לקחו אותה בשלמות ושמו בגניזה? לא יודעים.
בכל אופן קרה דבר נוסף. הם ויתרו על השלב של לקחת את הכל לבית הקברות. הם השאירו את הכל בחדר שהיה אמור להיות גניזה זמנית.
והם עשו את זה, באופן רצוף במשך כמעט 1000 שנה! מתקופת הגאונים שדברנו עליה בפרק הראשון של קדמא, ועד שלהי המאה ה-19.
ובגלל האקלים היבש של מצרים פלוס אבק הכולל סידן מההרים באזור עזרו לכתבים להשתמר כל כך הרבה זמן.

ושאני אומר שהם שמו בגניזה הכל אני מתכוון הכל. מה למשל? עוד מעט דוגמאות.

גילוי הגניזה

אבל קודם כדאי לשמוע על הסיפור המדהים על איך התגלתה הגניזה.
ספוילר קטן, רוב הגניזה, כ60%, נמצאים עד היום באוניברסיטת קמברידג'. ואולי שמעתם על סלומון שכטר בתור מגלה הגניזה.
אז זהו, שלא. או בכל אופן לא לגמרי.

יעקב ספיר

הנוסע והשד"ר המפורסם יעקב הלוי ספיר, (זה שמושב אבן ספיר ליד הדסה עין כרם קרוי על שם ספרו,) בדרך להודו ואוסטרליה לאסוף תרומות לקהילות ארץ ישראל, ביקר במקום בשנת 1860 וכך סיפר:
ושם גניזה לספרים בלואים וקרועים, וכי הגידו לי כי ישנה היא מאוד וכו', ובקשתי להראות לי הגניזה ולא רצו באמרם כי סכנה גדולה ונחש כרוך עליה. התחננתי לפניהם וכו', השמש הראה לי דרך העליה, גם הביא לי הסולם למעלה, כי הגניזה בבית מרובע על גג הביהכנ"ס וסתום מארבע רוחותיה באין פתח בצידה...
ועליתי בסולם וכו', ואחרי עמלתי שני ימים ונמלאתי אבק ועפר, בררתי והעלתי כמה דפים מספרים שונים ישנים וכ"י וכו', ומי יודע מה יש עוד למטה, כי נלאתי לחפש..
הבנתם? לא נגעו בגניזה גם בגלל אגדה על נחש מיסתורי ששומר על הפתח מי שינסה לפתוח, דינו נחרץ...
בכל אופן יעקב ספיר מנסה אבל לא ממש מצליח לגלות את סודות הגניזה.

במקרה קצת אחרי זה הקהילה במצרים מחליטה שאין ברירה והגיע הזמן לשפוץ נרחב של בית הכנסת, ובמסגרת השיפוץ מוציאים כמות נכבדה של דפים מהגניזה, והדפים הללו מתחילים להתגלל לידי סוחרי עתיקות.
אחד הסוחרים לוקח דפים כאלו ומביא אותם למכירה בירושלים. מי בירושלים ירצה לקנות?

הרב ורטהיימר

בואו נכיר דמות מענינת אחרת:
הכירו את הרב הירושלמי, שלמה אהרון ורטהיימר. הרב ורטהימר הגיע מהונגריה בתור ילד בן 5 עם הוריו בעלית תלמידי החת"ם סופר. הוא מתייתם בגיל 8 וגדל אצל הרב טוביה גדליה פריינד בירושלים.
ורטהימר למד בישיבת בית אל הספרדית ושם נתוודע לאוספים גדולים של כתבי יד שהיו בישיבה זו. והניצוץ נדלק.
בצד לימודיו ההלכתיים (הוא פרסם ספר ראשון בהלכה בהיותו בן  19 ) הוא התמחה בפיענוח כתבי יד ועד  מהרה יצאה השמועה בקרב סוחרים  שורטהיימר מוכן לקנות הכל.
ורטהימר הספיק להיות מגיד, דיין, דרשן. וראש ישיבה אבל לפני הכל הוא היה מומחה לכתבי יד ולשאר כתבים עתיקים. סיפרו כי היתה במאה שערים חנות ספרי קודש ששם חובבי הספר מכל ירושלים מכל הזרמים והעדות היו מתאספים לדבר על כתבים. מישהו היה מראה ספר, בלי כריכה והם היו מנסים לנחש איזה ספר ואיזה הוצאה. מתוווכחים ומתווכחים עד אשר ורטהיימר נכנס, נותן מבט בספר ומיד יודע לפי הטקסט, לפי הכתב והפונט, לפי הצורה, איזה ספר זה , איפה הודפס. מתי הודפס.

הוא היה כל חייו עני מרוד. אף מעבר למה שהיה נפוץ בירושלים של אז. אבל למרות זאת הוא חסך לחם מפיו ומפי בני משפחתו כדי לקנות כתבי יד.
הוא לומד ערבית ספרותית. הוא נוסע למינכן לעיין בכתבי יד.
הציעו לו משרות מכובדות בחו"ל אבל הוא מעדיף את חיי הדוחק של ירושלים על פני תענוגות נכר.
סוחר העתיקות שספרנו עליו מגיע לורטהיימר עם הדפים, וורטהיימר מנסה לקנות מה שהוא יכול כאשר השיקול אצלו מה לבחור באמצעים הדלים שבידו, הוא כתבים אבודים. ספרים עתיקים, פרושים שנעלמו, תשובות גאונים ש 900 שנה אף אחד לא ראה.
הוא קונה קצת, מעתיק אליו. ומיד מנסה למכור הלאה את הכתבים כדי שיוכל לקנות עוד. אין לו כסף לשמור אצלו את המקור.
אין לו כסף להוציא ולהפיץ ספרים ואין אף אחד שעומד מאחוריו, אז הוא כותב מעין קונטרסים, מחברות, בתפוצה קטנה מאד ומנסה למכור אותם.
בין היתר הגיע לידיו  דף מתוך ספר בן סירא וכן שורה של מדרשים שלא נודעו קודם או שנחשבו לאבודים.  הוא  היה הראשון לפרסם קטעים מן הגניזה. כבר ב 1893.  יותר משלוש שנים לפני אחרים (ועוד מעט נגיע לשכטר)
מעל 30 ספרים הוא הוציא, ובינהם אוצר מדרשות הכולל מדרשים אבודים מהגניזה וגנזי ירושלים הכולל כתבי גאונים וראשונים

שלושים שנה אחרי זה הוא יכתוב בתסכול בתוך הקדמה לפירוש של רס"ג על מסכת ברכות שהוא מצא בגניזה ופרסם:
הספר היקר הלז, פירוש רבינו סעדיה גאון ז"ל למסכת ברכות הוצאתי ראשונה ת"ל (=תודה לאל) מתוך ספר כתב-יד עתיק שמצאתי בתוך הגניזה הישנה שבמצרים, אשר אני הייתי הראשון אשר הודעתי את טיב הגניזה הישנה הזאת בעולם לפני שלשים שנה, והראשון אשר הדפסתי מתוך כת"י של הגניזה ההיא ...             והבאים אחרי נצלו את הגניזה וקנו להם שם עולם. ואדם לא זכר את המסכן ההוא אשר מלט העיר לראשונה, ועל ידו באה אלינו כל הכבודה הזאת.
שומעים את התסכול.

אז את מי שהיה הראשון שפרסם כנראה מצאנו.

אנטונין

אך אם כבר אנחנו בירושלים ודברנו על דפים מהגניזה כדאי להכיר גם עוד דמות: אנטונין קפוסטין, אשר נשלח לירושלים מרוסיה לנהל את המסיון הרוסי ושימש בתור ראש המנזר (זה נקרא ארכימנדריט אם שאלתם) אבל מה שכנראה בעיקר עניין אותו היה ארכיאולוגיה. הוא חפר בארץ, פרסם מאמרים, פתח מוזאונים.
הוא קבל תקציב נדיב מהצארינה, סוג של צ'ק פתוח לקניות והוא השתמש בזה לקנות מגרשים בירושלים, ממצאים ארכיאולוגים וגם לעניינו, כתבים עתיקים.
כנראה שהדפים מהגניזה שפחות עניינו את ורטהימר, דווקא מעניינים את אנטונין, ולהפך.
אנטונין קונה כתבי יד של גמרא, משנה, תורה. הוא העדיף דברים מוכרים ועתיקים. השיקול הוא השווי של זה כעתיקות. לאו דווקא למחקר אקדמי.
ולאן כל הכתבים הללו הגיעו?
אם אתם מגיעים לסנט פטרסבורג ברוסיה, כדאי להגיע אל הספריה הלאומית הרוסית. הספריה הגדולה והותיקה ביותר במזרח אירופה.     
יש בה מעל שלושים ושישה מליון פריטים (בספריה הלאומית שלנו יש כ 5 מליון) וזאת גם אחת הספריות החשובות ביותר לחוקרי יהדות.
למשל "כתב יד לנינגרד", ספר התנ"ך העברי השלם הקדום ביותר הידוע כיום, שנכתב ב 1008 בטוניס, נמצא שם.
לנינגרד, להזכירכם זה השם של סנט פטרבורג בתקופה הסובייטית.
ואחרי מותו של אנטונין, כל אוסף הכתבים שלו מגיע לספריה.
אגב, מנהל הספריה שקלט את הכתבים בספריה וקיטלג אותם בשנת 1899 היה ספרן והיסטוריון יהודי בשם אברהם הרכבי Harkavy ,תלמיד ישיבת וולוז'ין, חוקר ובעל תואר דוקטור מאוניברסיטת סנט פטרבורג.
אבל יעברו עוד הרבה שנים עד שיעשה מחקר מסודר על הכתבים מהגניזה הקהרית בספרית פטרבורג.
ואת זכות הראשונים על פרסום הגניזה אפשר לשמור לרב ורטהיימר.
אבל עם כל הכבוד לכמה קונטרסים שורטהימר הפיץ בכמות קטנה לידי מביני עניין, הפרסום הגדול של הגניזה הגיע ממקום אחר.

שכטר

נמשיך במסענו והפעם אל אוניברסיטת קמברידג', אנגליה.
בקמברידג' מתגוררות שתי אחיות סקוטיות תאומות מלומדות, גברת אגנס סמית לואיס והגברת מרגרט דנלופ גיבסון. הן אלמנות אמידות בזכות הירושה מבעליהן והן מנצלות את זה לרכוש ידע. בקמברידג' של סוף המאה ה 19 כל אחד יכול ללמוד בתנאי שהוא גבר נוצרי לבן ועדיף מהמעמד המתאים. אז האחיות משלמות למרצים מקמברידג' שילמדו אותן באופן פרטי.
הן הופכות לחוקרות כתבי יד, דוברות 12 שפות וגם יוצאות למסעות מחקר לסוריה, ארץ ישראל סיני ומצרים.
הן מבקרות בקהיר שבמצרים. בחנות עתיקות, והמוכר מציע להן כמה דפים בלים של כתב יד עתיק, כתוב באותיות עבריות. השתיים קנו את הדפים בלי שהעלו בדעתן על מה מדובר
באותו זמן נמצא בקמברידג' פרופסור שלמה זלמן שכטר או סלומון שכטר. מרצה לתלמוד שהגיע ממשפחה חב"דניקית כמו שאתם יכולים להבין לפי השם, במקור מרומניה. הוא קיבל הסמכה לרבנות ותוארים אקדמים מוינה, ברלין ואוקספורד.
למרות המומחיות שלו וההשכלה האדמית הרחבה, הוא לא מצליח לקבל קביעות באוניברסיטה. מעל 10 קולג'ים יש בקימברידג' ואף אחד מהם לא רוצה יהודי בתוך הסגל שלו.
אז האוטסיידרים, האחיות הסקוטיות והמרצה לתלמוד היהודי, מתחברים ונוצר קשר ידידות.
וכשהאחיות חוזרות לאנגליה הן מראות בגאווה את הדפים שקנו, לשכטר.
הוא מרים דף ראשון ומזהה שזה כתב יד מתלמוד ירושלמי. בהחלט נחמד, יש רק כתב יד אחד של הירושלמי וזה יכול להיות חשוב. הוא מניח אותו בצד ואז הוא מרים דף שני ומחוויר. הוא מבקש מהאחיות לשמור את הדף אצלו עד מחר כדי לבדוק אותו וכבר שהוא מגיע הביתה הוא שולח אליהם הודעה שמצאנו מציאה חשובה ושלא ידברו על זה עם אף אחד.
למה הוא כל כך מתרגש?
שכטר נמצא באותו זמן בוויכוח נוקב עם פרופסור מאוקספורד ממשפחה יהודית שהתנצרה, בשם מרגוליס. ויכוח על מה? על אמינות המקורות העבריים לספר בן סירא.
בן סירא הוא ספר שנכתב ע"י שמעון בן סירא, כהן מירושלים במאה הראשונה לפני הספירה עוד כשבית המקדש עמד. הספר שנקרא משלי בן סירא וכתוב בצורה דומה לספר משלי. החכמים לא הכניסו אותו לתנ"ך והוא נחשב מהספרים החיצוניים, אבל מצד שני התלמוד כן מצטט אותו בתור מקור לגיטימי.
לאורך הדורות המקור העברי אבד. החכם האחרון שכותב שראה אותו הוא רב סעדיה גאון שדברנו עליו בפרק הקודם של קדמא.
אבל כן השתמרו תרגומים של הספר. התרגום הראשון שלו ליוונית נעשה אגב ע"י הנכד שלו.
שכטר פרסם כמה שנים לפני זה מאמר שבו הוא אסף את כל המקורות בעברית שיש בהם ציטוטים לספר בן סירא.
יום אחד שכטר מוזמן להרצאה של מרגוליס, המרצה מאוקספורד מהמשפחה שהתנצרה, ובמהלך ההרצאה מרגוליס טען שאם אתם רוצים ללמוד בן סירא, אין אצל היהודים אף מקור אמין. התלמוד הוא לא מקור אמין לבן סירא וגם לא לשום דבר אחר.
שכטר מאד כעס וכתב מאמרי תגובה מפורטים והויכוח בינהם התלהט.
אתם מבינים שזה לא רק ויכוח אקדמי. יש כאן ויכוח בין יהודי מומר לבין בן נאמן לעם ישראל על אמינות המקורות היהודים.
והדף שהאחיות הביאו ממצרים, שבגללו הוא החוויר כמה שבטח הבנתם, היה דף מקורי בעברית מספר בן סירא.
עכשיו אפשר להכריע בויכוח מי צודק.
האחיות לא הצליחו לשמור על זה בסוד ואחרי 4 ימים הם כבר שלחו הודעות לעיתונות שהן מצאו דף מספר בן סירא.
הארוע הזה נחשב תאריך גילוי "הגניזה" , 13 במאי 1896,  גילוי שחולל מהפך אדיר במדעי היהדות.
שכטר מחליט לעשות מעשה, משיג מימון וגם המלצה מהרב של אנגליה ונוסע למצרים לחפש עוד מקורות של בן סירא.
בעזרת ההמלצה הוא מקבל אישור מראשי הקהילה להכנס לחדר הגניזה ושם הוא רואה ערמות על ערמות של דפים. בהתחלה הוא עוד מחפש בן סירא אבל מהר מאד הוא מבין שיש פה משהו הרבה יותר גדול.
הנה כך שכטר כתב מאמר בטיימס ב 1897:
…חושך רב שרר בגניזה והיא העלתה ענני אבק… האבק היה שוקע בתוך הגרון ומאיים בחנק… הרי זה מעין שדה קרב שספרים ויצירות ספרותיות של כמה וכמה מאות שנים נטלו חלק במערכה ופזורי אבריהם נפוצים על פני שדה הקטל… אתה מוצא פרק מתוך חיבור רציונליסטי השולל את עצם קיומם של שדים ומלאכים, שדבוק וצמוד לקמע שבו מתבקשים אותם יצורים עצמם… לא לקלקל את שורת אהבתה של פלונית לפלוני… הקמע מצורף לאיזה שטר חוב שנדחק לבין הדפים של בעל מוסר קדום, הדן ברותחין כל תאווה לממון
להתמודד עם הכל זה בלתי אפשרי כשהכתבים בחדר הגניזה והוא מצליח לשכנע את ראשי הקהילה שהוא יעביר את הכל לאוניברסיטת קמברידג' להמשך מחקר.
היום השווי של זה הוא בלתי נתפס אבל אז הם הסכימו לוותר על הכל ובזול.
הוא אורז את הכל בעשרים ארגזים ענקיים ושולח אותן לקמברידג'.
הוא עצמו בדרך חזור לאנגליה מבקר בזכרון יעקב אצל אחיו ישראל שהוא ואשתו טובה היו ממיסדי זכרון.
כשהארגזים מגיעים מתחיל המחקר.
היה לשכטר עין טובה למצוא דברים חשובים והוא מתחיל לפרסם.

בסכמו את הגילויים הראשונים של הגניזה הוא מספר כי מצא בין הדפים קטעי תרגום קדום של המקרא ליוונית (תרגום עקילס), קטעים מן התלמוד ומפרשיו, פיוטים, קטעים נוספים מספר בן סירא. שכטר גם איתר טקסטים שהוא כינה אותם "צדוקיים" . הוא ניחש כי אלה נכתבו בידי כת שסטתה מדרך ההלכה הפרושית. רק ארבעים שנה מאוחר יותר, כשיגלו את מגילות מדבר יהודה הדברים יתחברו ושם גם נתגלו קטעים נוספים מספר בן סירא
בין אוצרות הגניזה הוא אפילו מצא את הטקסטים הקדומים ביותר שהשתמרו, שנכתבו ... ביידיש.
הוא מוצא הקדמה של רב סעדיה גאון לפירושו לספר בראשית, מכתבים מאת רבי יהודה הלוי, איגרות בכתב ידו של הרמב"ם.
תדמיינו לעצמכם את הרמב"ם יושב בפוסטאט וכותב את אחד הספרים החשובים ביותר בהלכה, משנה תורה. הוא כותב טיוטות, משנה ניסוח, מוחק ושוב כותב. ובסוף הוא מעתיק הכל לדף נקי ואת הטיוטה הרמב"ם שם ... בגניזה שלנו.
ואחרי 700 שנה אנחנו מוצאים את זה. כתב יד הרמב"ם. אפשר כמעט לראות איך הרמב"ם חשב.

המסמך הקדום ביותר שנמצא בגניזה הוא משנת 750 לספירה. שלל המסמכים הנמצאים כיום, כמיליון במספר, מפוזרים באוניברסיטאות בעולם
יש תמונה מפורסמת שלו ששמתי באתר, שבה הוא יושב בקמברידג' עם הארגזים והוא נראה קצת מיואש. אפשר להבין אותו . הוא מבין שרק לעבור על כל הדפים ולראות מה יש בהם, זה פרויקט שלא יסתיים בימי חייו.
ב 1902 מצליחה קבוצת רבנים מארצות הברית עם שאיפות לשילוב מודרנה לשכנע את שכטר לעבור לארצות הברית ולעמוד בראש בית מדרש לרבנים. ארוע שיוביל בסופו של דבר להקמת התנועה הקונסרבטיבית.
היום הרבה מוסדות של התנועה הקונסרבטיבית קרויים על שם שכטר, כולל מכון שכטר למדעי היהדות בירושלים.

בכל אופן חקר הגניזה ממשיך גם בלעדיו. ומפרנס מאות חוקרים בהמון תחומים שונים עד היום.

פרויקט הגניזה

הזכרנו ששני שליש מהגניזה הגיע לקמברידג'. והשאר? אז עוד לפני ששכטר ניקה את החדר, דפים החלו להמכר ולהסתובב והיום יש קטעים מהגניזה גם בבית המדרש לרבנים בניו יורק, באוניברסיטת תל אביב, בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים, בספריה למדעים בבודפשט. באוניברסיטת פנסילבניה.  לפני כמה שנים מצאו באוניברסיטת ז'נווה קופסת מתכת שעמדה שם סגורה 100 שנה, ובתוכה מצאו 350 קטעים מהגניזה.
אין חוקר שיכול להגיע לכל המקומות ולראות הכל. יותר מזה, בגניזה היו גם קטעי ורסיסי דפים. מצאו דפים שחלק אחד שלהם נמצא בקמברידג' והשני בירושלים וכל קומבינציה אחרת בין המקומות.
בשנת 2000 יזם דב פרידברג פרויקט הקמת אתר אינטרנט שירכז את כל דפי הגניזה והמחקרים שנעשו עליה.
לצורך הפרויקט הוכנה רשימה של רוב דפי הגניזה ומיקומם. צילמו, על ידי שימוש בטכנולוגיה מתקדמת, את מרבית הדפים שבאוסף.
איכות הצילומים כה טובה, שלעתים קל יותר לקרוא את הקטעים באתר  מאשר במקור.
באוניברסיטת תל אביב הריצו פרויקט מעניין של זיהוי תמונה ממוחשב למצוא התאמות בין קטעים ממקומות שונים, ועד כה הם מצאו הרבה התאמות.
כל אחד מכם מוזמן להכנס בחינם, אחרי רישום קצר לאתר של הגניזה ולראות את כל המקורות מכל המקומות בעולם!

מה יש בגניזה

אז מה גילו בגניזה? מה לא? בהתחלה החוקרים התמקדו בקטעים המוכרים אבל לאחר זמן הם מבינים שהאוצר הוא גם בפרטים הקטנים

עולמות שלמים של חיים של יהודים וגם של לא יהודים שלא נותר להם אף תיעוד, ופתאום הופיע אוצר עצום של מידע.
מדרשים לא מוכרים. ספרי שאלות ותשובות מישיבות הגאונים שאבדו, פרושים, פיוטים, שירים, קמעות, שטרי חוב, כתובות. וגם תיעוד של החיים עצמם. מכתבים אישיים. אפילו צ'קים.
הרבה יהודים היו סוחרים. הפזור היהודי יצר רשת בינלאומית בכל העולם וכשצריך להעביר כסף ממקום למקום זה מסוכן, אז הסוחרים היהודים המצאיו שיטה של סוג של צ'ק: נא לשלם לנושא שטר זה את הסכום. ומצאו כאלה בגניזה. הצ'ק העתיק ביותר בעולם

מסעות הצלב במאה ה 11 החריבו את הקהילות היוהדיות בארץ בצורה כזאת שלא נשאר תיעוד על החורבן ועל מה שהיה לפני. עד גילוי הגניזה.
הרב פרופ' ההיסטוריון ושופט בית המשפט העליון שמחה אסף פרסם קינה שנמצאה בגניזה, על חורבן קהילות ארץ ישראל, ובקינה נודע לנו על מקומות ישוב בארץ שלא ידענו שהיה בהם קהילה יהודית:
נקריא כמה שורות לדוגמא:
דוהרי חרב רחמים לא היקנו / וטבחו חבורת אונו    חבורת אונו הכוונה ישיבה של חכמים שנחרבה באזור קריית אונו של ימינו. אני ממשיך:
זבולי חרבה וחרפה / זכור ה' לעבדות חוסיפה       חוסיפה זה עוספייה על הכרמל. פעם זה היה ישוב יהודי
זקינים טבחו ונפשי דלפה / זלעפה אחזתני על חורבן חיפה.
חיפה העיר ההוללה  / עליך ליבתי אמולה
מישראל כבוד גלה / ושבתו זקני עגולה

מקורות אחרים שנמצאו יספרו לנו את גבורתם של מגני חיפה שנלחמו כתף אל כתף יחד עם שכניהם המוסלמים נגד הפולש הנוצרי האכזרי.

מצאו בגניזה מאות כתובות. היום הנוסח של הכתובה הוא קבוע פחות או יותר, אבל אז היו כנראה יותר יצירתיים.
ואם חשבתם שיחסי כלה וחמות זה דבר חדש אז הנה לדוגמא קטע מהמאה ה 12 מתוך כתובה או הסכם קדם נישואין:
שאין לאמו ולא לאחותו ולא לאחד ממשפחתו להיכנס לאשתו זאת ולא להציק לה ולא יעשוק אותה אחד מהם, ושהוא לא ירים ידו עליה
ואם כבר אז גם מכתב מהמאה ה 11 מאמא שגרה בירושלים לבן שנמצא במצרים:
אני בריאה, ייתן לך אלוהים בריאות תמיד ברחמיו. כבר נמאס לי, בני, לכתוב לך מבלי לקבל ממך תשובה, ואיני יודעת למה אתה מזלזל בקשרי המשפחה שלך. מאחיך, ישמרו האל, מגיעים כל הזמן מכתבים, ואין ביניהם אף מכתב ממך. הלוא אתם שניכם יחד באותו מקום! האם אינך יודע שמכתבך, כאשר הוא מגיע אלי, הוא בשבילי כמו ראיית פניך? ... אל תהרגוני טרם זמני! .. אבקש מאלוהים, בני, שלא יחשב לי את שלוש השנים האלה מחיי… ואם מתחשק לך, קנה לי כיסוי ראש בצבע תכלת, עם רקמה כחולה… כתבתי לך בעניין כיסוי הראש רק מפני שנמאס לי לכתוב לאביך, זה שנתיים, ולא שלח

ועל התוכי היהודי שמעתם?
יצחק בן שמואל הספרדי חיבור פירוש לספר מלכים במאה ה 11 ובין השאר הוא מספר על ביקור שלו במצרים:
ואני ראיתי תוכי בקהיר אצל אדוננו הנגיד מבורך שהוענק לו ע"י איש יהודי שהגיע מארצות הודו ואכן לימד אותו פסוקים רבים ושמעתי אותו קורא קריאת שמע מלאה, עד המילה אחד, ומאריך ב'אחד' – כלומר כמו שנוהגים היהודים, ופסוק ה' הושיעה כולו ופסוק תהילה לדוד כולו

סיכום

אוצר עצום של כתבי-יד נתגלה בגניזת קהיר. כבר במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה יצא שם הגניזה בעולם. אישים רבים הגיעו לקהיר ונטלו מן הגניזה רבבות קטעים
נסיעתו ההיסטורית של שכטר נחשבת לרוב כשעת גילויה של הגניזה, אף-על-פי שהיא הייתה למעשה סופו של תהליך זה.
היום עם המחשוב והעלה לרשת של אוצרות הגניזה, נפתח עידן חדש במדעי היהדות.
מאות ואלפי חוקרים בכל תחום לומדים ונעזרים. כבר ארבע דורות מחקרים היסטורים, הלכתיים, תרבותיים. יהודים וגם מוסלמים. אפילו על רפואה ותרופות על פי ממצאי הגניזה.
האור הרב הגנוז בגניזה מאיר פינות חשוכות בחוכמת ישראל. לא היה מקצוע שלא נהנה מן האור ההוא. במקצועות רבים התחוללה מהפכה, מקצועות אחרים נתחדשו חידוש  של ממש, ויש תחומי מחקר, שניתנו לנו יש מאין.
ומי יודע מה עוד גנוז ויתגלה?

ועד כאן להפעם. עוד פרטים, מקורות ואיורים תוכלו למצוא באתר הבית של הפודקאסט. kedma.eshkoli.com
אפשר ורצוי להשאיר שם הערות והצעות
ניתן לשמוע אותנו ישירות באתר, או לחפש באפליקצית הפודקאסטים החביבה עליכם וגם בספוטיפיי! חפשו בהם קדמא באנגלית.
תודה שהאזנתם, מקווה שנהנתם, נשתמע בפרק הבא של קדמא


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

פרק 1 • הגאונים

פרק 4 • תחילת תור הזהב בספרד

פרק 2 • רב סעדיה גאון