פרק 72 • עליית שלוש מאות הרבנים • בעלי התוספות בארץ ישראל

בארץ ישראל משתוללת מלחמה בין הצלבנים למוסלמים והארץ חרבה ודווקא בזמן הזה תלמידי חכמים חשובים מצרפת מחליטים לעלות לארץ.

על רבי יונתן מלוניל ועל רבי שמשון משאנץ.

על ירושלים ומלך ירושלים ועל עכו ומלחמות שליטה.

על צלבנים ועל סאלח א-דין.

על רבי יחיאל מפריז ועל בית עלמין עתיק בחיפה

ועל עלייה לארץ שאולי לא כל כך הצליחה אבל כן השפיעה על דורות.

תחכמוני - רבי יהודה אלחריזי במסעו לארץ באתר בן יהודה:

וּמִשָּׁם נָסַעְתִּי אֶל יְרוּשָׁלַיִם. וְנִפְתְּחוּ לִי הַשָּׁמָיִם. וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים. וַיִּפְגְּעוּ בִי מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים. הֵם חֲסִידֵי עֶלְיוֹן. הַבָּאִים מֵאֶרֶץ צָרְפַת לִשְׁכֹּן בְּצִיּוֹן. וּבְרֹאשָׁם הָרַב הֶחָסִיד רַבִּי יוֹסֵף בֶּן הָרַב רַבִּי בָרוּךְ. יְהִי לֵאֱלֹהָיו בָּרוּךְ. וְאָחִיו הֶחָכָם רַבִּי מֵאִיר. בְּנֵר שִׂכְלוֹ חֲשֵׁכִים מֵאִיר. וְשָׁם מִן הָאַשְׁקְלוֹנִים קְהִלָּה מְעֻלָּה. וּבְרֹאשָׁם הַשַּׂר רַבִּי סְעַדְיָה אִישׁ יְמִינִי וְהוּא מַשְׂכִּיל וְנֶחְמָד. וְשִׂכְלוֹ לֹא יִמַּד. וְשָׁם מִן הַמַּעֲרָבִים קְהִלָּה חֲשׁוּבָה וְטוֹבָה. וּבְרֹאשָׁם רַבִּי אֵלִיָּה הַמַּעֲרָבִי. הוּא בַעַל חֲסָדִים. וּמַרְבֶּה צְדָקוֹת לִמְרוּדִים. אֲבָל יָצְאוּ עָלָיו דִּבּוֹת גְּדוֹלוֹת וְרַבּוֹת. בְּמַעֲשִׂים רָעִים וַעֲבֵרוֹת. וּפְעֻלּוֹת מְכֹעָרוֹת. וְהָאֵל יוֹדֵעַ הַנִּסְתָּרוֹת. וּמִשָּׁם בָּאתִי לְעַכּוֹ. וְלֹא רָאִיתִי כָהֵם מִהְיוֹתִי וְעַד כֹּה. כִּי כֻלָּם רֵיקִים עַמֵּי אָרֶץ. אֵין בָּהֶם גּוֹדֵר גָּדֵר וְעוֹמֵד בַּפָּרֶץ. וּמִשָּׁם הִתְהַלַּכְתִּי בְּכָל גְּבוּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְעָבַרְתִּי עַל צְפַת וּמָצָאתִי שָׁם בְּחִיר הָאֵל. שַׂר וְגָדוֹל מְיַשֵּׁר כָּל עָקֹב. צָדוֹק הַצַּדִּיק רֹאשׁ יְשִׁיבַת גְּאוֹן יַעֲקֹב. אֲבוֹתָיו הָיוּ רָאשֵי הַיְשִׁיבוֹת. וְיָם הַנְּדָבוֹת. וּבַעֲלֵי הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת. רַק אֲפָפוּהוּ צָרוֹת רַבּוֹת. וְהִתְגַּלְגְּלוּ עָלָיו סִבּוֹת. וְהוּרַד מִכִּסְאוֹ אַחֲרֵי מָלַךְ. וְהוּרַק מִכְּלִי אֶל כְּלִי וּבַגּוֹלָה הָלַךְ. אֲבָל עָמַד טַעְמוֹ בוֹ מָתוֹק בְּלִי מָר. וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר. וְאִם טוֹבָתוֹ סָרָה. מִשְׂרָתוֹ לֹא חָסָרָה. וְהָאֵל אֲשֶׁר בְּאֵלֶּה הַתְּלָאוֹת נִסָּהוּ יַחֲבשׁ שִׁבְרוֹ וְחִילוֹ. וְשָׁב וְרָפָא לוֹ.
וָאֶשָּׂא מְשָׁלִי וָאֹמַר:
תְּעוּדָה סָר צִלָּהּ וְלִשְׁאוֹל שַׁח דִּגְלָהּ
וְיָמִים בָּגְדוּ בָהּ וְהִכְבִּידוּ עֻלָּהּ.
אֲבָל נִבְטַח כִּי אֵל יְחַדֵּש אוֹר הִלָּהּ
וְתוֹרָה חוֹזֶרֶת לְאַכְסַנְיָא שֶׁלָּהּ.